אופק נסיעות ותיירות בע"מ נ' בן ציון ואח'

החלטה

התובעת, חב' פרטית העוסקת בין היתר במתן שירותי טיולים ונופש, הגישה תביעה בסדר דין מקוצר נגד הנתבעים לתשלום סך 3,965 ₪ כמפורט בכתב התביעה.

הנתבע הזמין כרטיסי טיסה הלוך ושוב ללונדון עבורו ועבור אשתו, ומסר את פרטי כרטיס האשראי שברשותו. הכרטיסים הומצאו ונשלחה לו קבלה. (העתק הקבלה – נספח א' לכתב התביעה. כרטיסי הטיסה – נספח ב').

כשבוע ימים לאחר הזמנת הכרטיסים, התקשר הנתבע לתובעת וביקש לברר את הנושא של דמי הביטול. לנתבע הוסבר כי לאחר הנפקת הכרטיסים לא ניתן לבטלם, ודמי הביטול הם מלאים. כמו כן הוסבר לו שתמורת סכום של שבעים דולר ארה"ב ניתן לדחות את מועד הטיסה – זכות הנשמרת למשך שנה מיום תאריך הטיסה המיועד.

בכתב התביעה מודגש כי מחירם הזול באופן יחסי של הכרטיסים נובע מכך שלא ניתן לבטלם. (אסמכתא – נספח ג').

זמן קצר לאחר מכן התקבלה ביום 7.1.09 במשרדי התובעת דרישה מחברת "לאומי קארד" להמציא לה אסמכתאות הנוגעות לעיסקה. (מכתב חב' האשראי – נספח ד' לכתב התביעה. מכתבי התשובה ותכתובת מייל – נספח ה').

התובעת המציאה את המסמכים המבוקשים אך חברת "לאומי קארד" ביטלה את העיסקה, מאחר שהנתבע הודיע לה כי הוא לא ביצע כל עיסקה. בהעדר ספח חתום כפי שנהוג בעיסקאות אשראי שאינן טלפוניות - חייבה חב' האשראי את התובעת בגין העיסקה.

התובעת נאלצה לשלם לחב' התעופה את שווי דמי ביטול הכרטיסים בסך 3,965 ₪ - הוא הסכום הנתבע בתביעה. (אסמכתא – נספח ו').

התובעת טוענת כי הנתבע שיקר לחב' האשראי כאשר מסר לה כי לא ביצע עיסקה עם התובעת, בידעו כי בהיות העסקה טלפונית - אין בידי התובעת ספח חתום; הנתבע הפר את תנאי ההתקשרות עם התובעת, וגרם לה נזק כלכלי, מאחר שהיא נאלצה לשלם במקומו את דמי הביטול לחב' התעופה; וכן כי הנתבע לא קיים את התחייבויותיו כלפי התובעת לשלם לה את מלוא התמורה.

הנתבעים הגישו בקשת רשות להתגונן ארוכה למדי, אך התצהיר התומך בבקשה קצר ולקוני.

הנתבע 1 מצהיר כי לא רכש מעולם את כרטיסי הטיסה ללונדון וכי תביעת התובעת חסרת כל בסיס.

על הנתבעים היה להגיש תצהיר מפורט הכולל את גירסתם כנגד התביעה, וזאת לא עשו. במקום תצהיר גוללו הנתבעים את טענותיהם בבקשה שאינה מאומתת ע"י עו"ד כנדרש בתצהיר.

כאמור, כל העובדות המופיעות בבקשה אינן נתמכות בתצהיר, ובהיות התצהיר כללי וסתמי - מן הדין היה לדחות את בקשת הרשות להתגונן לאלתר.

זאת ועוד: הנתבעים לא התייצבו בביהמ"ש לדיון שנקבע בבקשתם למתן רשות להתגונן. הנתבע 1 שלח הודעת פקס בהולה לפיה קם בבוקר כשהוא חולה בהצטננות קשה, ונבצר ממנו להגיע לביהמ"ש. הנתבעת 2, אשתו, לא התייצבה לדיון. במצב דברים זה ויתרו אנשי התובעת, בלית ברירה, על חקירת המצהיר.

גירסתו של הנתבע שונה מגירסת התובעת. לטענתו, החליט עובד התובעת על דעת עצמו וללא הסכמת הנתבע, להזמין עבורו ועבור אשתו כרטיסי טיסה ללונדון, וויתר על אפשרות כלשהי לביטול ההזמנה. עוד הוא טוען כי לא היה מסכים לעיסקה מעין זו, לפיה עליו לשלם דמי ביטול, ומאחר שהמוצר לא סופק לו, אין לחב' התעופה זכות חוקית לתשלום מלא או חלקי "על מושב שלא סופק לי והזמנתו בוטלה זמן רב מראש".

הנתבע ממשיך וטוען כי עובד הנתבעת השתמש ללא רשותו במספר כרטיס האשראי שלו השמור אצלו מנסיעות קודמות, וכי כאמור, מעולם לא הזמין כרטיס טיסה ללונדון אצל התובעת.

ברור שהעדרותו של הנתבע מן הדיון בעניינו, והעדר יכולת לחקור אותו על גירסתו, פגמו באפשרות התובעת להפריך אותה.

בשלב זה של בקשת רשות להתגונן אין שוקלים את מהימנות המצהיר, ובמדה וטענותיו מגלות הגנה אפשרית, דחוקה ככל שתהיה, תינתן לו הרשות להתגונן.

עם זאת מקובלת עלי עמדת המשיבה, כי נספחי כתב התביעה מדברים בעד עצמם, וכי מחומר הראיות עולה כי הנתבע התכוון לטוס ללונדון יחד עם אשתו. מתכתובות המייל שצורפו לכתב התביעה עולה כי המבקש הזמין את כרטיסי הטיסה נשוא כתב התביעה; כי דרש לבטל את הטיסה עקב כוח עליון, וכי הודע לו שיהיה עליו לשלם דמי ביטול.

הגנתו של המבקש רעועה למדי. טענותיו אינן נתמכות בתצהיר, בעוד שנספחי כתב התביעה מפריכים לכאורה את טענתו שלא הזמין כרטיסי טיסה אצל התובעת.